סיפורה של העיר הספרדית הקדומה נומאנת׳יה יזכיר לכם מאד את מצדה שלנו. 20 שנים של התנגדות עזה לפלישת כוחותיה של האימפריה הרומית הסתיימו במצור על העיר, ובדרישה רומית שתושביה ייכנעו ויסגירו עצמם לעבדות. בתגובה, הם העלו את רכושם ואת עצמם באש, משאירים לכובש להתמודד עם עיי חורבות ועם מיתוס גבורה על עם קלטי-איברי תאב חרות, ש2000- שנה אחר כך עדיין קונה לו מעריצים היקב נומאנת׳יה הוקם בשנת 1998 על-ידי משפחת היין אגורן מריוחה וחורחה אורדונייז, סוחר היין הספרדי-אמריקאי. הוא נמצא ב-ולדפיניאס שבצפון מערב ספרד, באזור היין טורו שבאזור קסטייה אי לאון, בין ריברה דל דוארו שבמזרח ובין הדואורו של פורטוגל שבמערב. השם שבחרו מעלה על נס את לוחמי החופש, ובאותו הזמן מהלל את גפני הטמפרניו של אזור היין טורו. הבוגרות שבהן, שגילן עד 200 שנים, נטועות ללא הרכבה ורחוק מאד זו מזו. השורשים המקוריים נשלחים לעומק של יותר מ5- מטרים, שם הם מוצאים כיסי לחות שמאפשרים לעבור את הקיץ ללא השקיה. ה׳טינטה דה טורו׳, כפי שקרוי הטמפרניו המקומי, גדל בגבהים שבין 600 ל800- ומתמודד עם אקלים יבשתי קיצוני. ״תשעה חודשים חורף, שלושה - גהינום״ מתארים המקומיים את הקיץ היבש, החרוך. הגפנים זכו לשם טורו )שור( בגלל כחן הרב, היבול הזעום והמרוכז שהן נותנות )פחות מ200- ק״ג לדונם!(, והעקשנות שבה הן נאחזות באדמה היבשה. כשנומאנת׳יה הוקם היו בטורו רק שבעה יקבים, והיינות שהפיקו נחשבו כפריים, מרוכזים וטאניים מאד, לעיתים אפילו גסים. מרקוס אגורן, היינן של נומאנת׳יה, חשב שלפרי המשובח שנותנות הגפנים הבוגרות יש פוטנציאל עצום, שלא בא מספיק לידי ביטוי. הוא הביא אתו גישה חדשה, טרואריסטית, שפירושה טיפול ידני נפרד בכל אחת מ100- חלקות כרם קטנות במטרה להוציא את המירב מהפרי שלה, ועבודה ייננית שממוקדת בביטוי ההבדלים. הגישה הטרואריסטית של אגורן הייתה הפוכה לחלוטין מזו שהייתה נהוגה בכור מחצבתו ריוחה, אזור בו היין הטיפוסי עשוי מטמפרניו שמגיע מהרבה כרמים. ביקב, הוא עובר תהליכים שמטרתם הסוואה של פרי לא איכותי מחד, ומיצוי עמוק של חומרי צבע וארומות מאידך. הבלנד של הבית נעשה במומחיות גדולה ביקבי ענק, שגאוותם על אולמות בהם מצויות אלפי חביות עץ אלון מכל הגדלים. לאחר מכן היין מבגיר תקופות ארוכות מאד בחביות העץ המרשימות. במקרים הטובים, התוצאה היא יין מורכב והרמוני, שעומד בשורה הראשונה עם המעולים שביינות העולם. במקרים אחרים - העץ מעמיס על הפרי ומאפיל עליו. בניגוד למקומות אחרים בעולם, בהם איכות הכרם ומיקומו הם הפקטורים המשמעותיים בדירוג היין, על פי כללי הקלסיפיקציה של ריוחה דווקא משך ההבגרה בעץ ותקופת ההתיישנות בבקבוק הם שקובעים את הדרגה. הכינויים גנרי, קריאנזה, רזרבה וגראן רזרבה מציינים את מינימום הזמן הנדרש. חשוב גם לזכור שההימור על טורו בא על רקע ההצלחה העולמית של אזור פריורט, סיפור הסינדרלה של עולם היין הספרדי. יינות פריורט נחשבו עד שנות ה80-׳ לזולים, לא מושכים, עתירי אלכוהול וצבע. בזכות קבוצה קטנה של ייננים חדורי מוטיבציה שהחלה בשיקום כרמים ותיקים )Project Gratallops The), האזור עבר מהפכה, ותוך כמה שנים האמירו מחירי היין שלו לעשרות ואף מאות אירו לבקבוק. גם יינות נומאנת׳יה זכו כמעט בן לילה להכרה מהסומליירים וממבקרי היין המובילים בעולם, כולל ציוני 100 מפארקר, מבקר שבאותה תקופה בכוחו היה להמליך או להשפיל. במבט לאחור, הצלחה זו פעלה כחרב פיפיות. מחד, הוכיחה לעולם היין את הפוטנציאל שטמון בטורו, ושמה את האזור על מפת העולם של חובבי היין. מאידך, היא הביאה לגל התעניינות יזמית - עסקית מצד גופים מסחריים עוד בטרם התקבעו מסורות האיכות החדשות. היקב המפורסם וגה סיציליה הקים את בודגה פינטיה, יועץ היין מישל רולאן חבר לפרנסואה לורטון להקמת בורדיגאלה, וב2008- רכשה ענקית הצרכנות LVMH את נומאנת׳יה. אגורן נשאר שנתיים נוספות, וכשהוחלף על ידי היינן מנואל לוזדה השיק ביקב המשפחתי שלו סיירה קנטבריה את יקב טסו לה מונחה. היינן של נומאנת׳יה כיום הוא חסוס חימנז ויחד עם מנהל האחוזה לוקאס לואי הם מנהלים כ200- חלקות כרם, וסה״כ 2000 דונם מ8- סוגי טרואר שונים. היקב מייצר 3 יינות שהם שלושה ביטויים שונים של טינטה דה טורו: יין הכניסה טרמס, היין ההיסטורי נומאנת׳יה ויין הדגל הנדיר טרמאנת׳יה.